החלטה בתיק ת"א 49112-08-10

1.         בפני בקשה שהגיש התובע לפסילתי מלדון בתביעה שהגיש.

העובדות :

2.         ביום 2/9/10 הגיש התובע תביעה בגין נזקי שמיעה שנגרמו לו כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת.

3.         בהחלטתי מיום 2/1/11 נתתי, בין השאר, צו למענה לשאלונים לגילוי ועיון הדדי כללי וספציפי במסמכים וכן קבעתי באותה החלטה כי ישיבת קד"מ הראשונה בתיק תתקיים ביום 3/5/11.

4.         ביני לביני ועד למועד קד"מ, הגישו הצדדים בקשות שונות בכל הקשור לקיום ההליכים מקדמיים כאשר, בישיבת קד"מ הראשונה ולאחר שהתקיים דיון בכל אותן בקשות ניתנה על ידי אורכה לשם מיצוי ההליכים המקדמיים למשך 45 יום נוספים.

5.         על אף החלטתי האמורה הגיש התובע בקשה נוספת להשלמת הליכים מקדמיים לרבות גילוי ועיון ספציפי. לאחר שנתקבלה תגובת הנתבעת לבקשה, נתתי ביום 3/8/11  החלטה בה פרטתי אילו מסמכים צריך כל צד לגלות ובאילו עליו לאפשר עיון.

6.         ביום 14/9/11 ובעקבות החלטתי מיום 3/8/11 התקבלה הודעה מטעם הנתבעת לפיה השלימה את כל ההליכים המקדמיים כמתחייב מהחלטתי הנ"ל. 

ביום 15/9/11, ולאחר שקיבל את הודעת הנתבעת, הגיש התובע בקשה נוספת בה ביקש לחייב את הנתבעת להשיב על השאלות עליהן טרם השיבה במסגרת תצהיר תשובות לשאלון שמסרה.

7.         לאחר קבלת הודעת הנתבעת מצד אחד ובקשת התובע מצד שני הוריתי למזכירות, ביום 16/9/11, להעלות אלי את התיק לשם מתן החלטה. ביום 2/10/11 ניתנה על ידי החלטה לפיה על התובע להודיע האם יש עדיין צורך לדון בבקשתו לסיום ההליכים המקדמיים, כאשר אני מוסיפה ומציינת כי ככל שאצטרך לשוב ולדון בבקשה הרי שדיון כזה יגרור אחריו פסיקת הוצאות (להלן:"ההחלטה").

8.         בעקבות החלטתי זו הגיש התובע את הבקשה שבפני.

לטענתו בקביעה כי דיון בבקשתו יגרור פסיקת הוצאות, יש משום חשש למשוא פנים, שכן מתוכן ההחלטה עולה כי נרמז על ידי בימ"ש שככל שהתובע יעמוד על זכותו שבימ"ש יחליט בבקשה למילוי אחר ההליכים המקדמיים שהגיש, "דמו בראשו".

9.         הנתבעת הגישה התנגדותה לבקשת הפסילה. לטענתה הבקשה אינה מגלה עילה שכן עיון בתיק ובהחלטות שניתנו בו עד כה מלמד כי בימ"ש ניהל את כל הדיונים בבקשות המקדמיות באורך רוח  ובענייניות, ולגוף העניין אף קיבל את כל בקשות התובע.

דיון והכרעה

10.        המסגרת המשפטית:

הסעיף הרלוונטי לעניננו הוא סעיף 77 א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 הקובע:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו, או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

11.        מספר כללים משפטיים רלוונטיים לענייננו:

א.         הראשון: על הטוען לקיומה של עילת פסלות להוכיח קיומן של נסיבות  אובייקטיביות אשר מצביעות על כך "שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור" [ראה: בג"צ 2184/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פד' מח' (3) 573, 605].

ב.         השני: שמטרת קדם המשפט הוא לברר את המחלוקות שבין הצדדים מתוך מטרה ליעל את הדיון ולפשטו ולשם כך רשאי ביהמ"ש להפנות את תשומת לב אחד הצדדים לקשיים בתביעתו ואף להפנות אליו שאלות מכוונות במידת הצורך. [ראה: ע"א 2501/00 אבו כף נ' אבו כף וקרנית (לא פורסם) ; ע"א 8025/03 גבעון נ' שרם ואח' (לא פורסם)].

ג.           השלישי: אופן ניהול הדיון מסור לביהמ"ש והשגות על הדרך בה בוחר ביהמ"ש לנהל את הדיון מקומן בהליכי ערעור רגילים עפ"י הליכי הדין ולא על דרך של הגשת בקשת פסילה. [ראה ע"א 7218/06 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו) 19/3/07]. משכך, אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות, והדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור-על פי סדרי הדין [ע"א 8659/06 גינזבורג נ' ליבוביץ (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174; ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם)].